היא הייתה בת שש וחצי, שנדדה עם ההורים שלה שנתיים וחצי בחו"ל.
הם היו אומנים, ההורים שלה. הם הופיעו עם שואו שבנו בעצמם של ריקודים ושירים סטייל דרום אמריקה.
אבל הילדה צריכה ללמוד בבית הספר… ורצו שתלמד בארץ, בישראל..
וכך ערב אחד, היא אתם בשדה תעופה גדול בציריך עם מזוודה שבה ארוזים חייה.
היא חייבת, כך הם אומרים לה, ללכת לבית-הספר בישראל.
ולא.. הם לא יבואו אתה.. הם חייבים להישאר בחו"ל.. פרנסה.. הם יחזרו כשיוכלו..
שעת לילה. המקום די ריק מאדם..
הם ניגשים לדלפק וקונים לה מזכרת: תיבת-נגינה פצפונת מוזהבת. סוג של מחזיק מפתחות מוזהב.
דבר יפיפה שמשמיע מנגינה נפלאה בכל פעם שמסובבים את המפתח המיוחד..
רגע אחרי, מצטלמת לתעודת הפספורט והולכים לכיוון שער היציאה למטוס.
כמה דקות אחרי, הילדה יושבת בכיסא בקדמת המטוס,
אבא-אימא מבקשים מאיש מבוגר בכיסא שליד, שישמור על עליה..
אימא-אבא נפרדים מהילדה למשך זמן לא ידוע..
היא לא ממש זוכרת את רגע הפרדה..
שעת לילה מאוחרת.
היא מייד נרדמת… לבד… לזמן לא ידוע… ליד אדם זר… במטוס בדרך לארץ ישראל…
מה קרה כשהגיעה לשדה התעופה בארץ? מי גידל אותה כאן? מתי חזרו ההורים?
זה יסופר בפעם אחרת.
איך השפיע האירוע על החיים שלה?
אין דרך לדעת בוודאות..
ומה הקשר של הסיפור, לעניין השיווק?
זה הזמן לספר שהילדה הזאת, זו הייתי אני.
כיום, בשנים רבות מאוד אחרי, עברתי טיפול לשחרור הטראומה של אותה חווית הנטישה בשדה התעופה באמצעות טיפולי EMID (אחד מהכלים המופלאים של תרפיית-הגשרים).
תוך ימים ספורים אחרי הטיפול,
הייתה לי פריצת-דרך משמעותית בתחום השיווק של הקליניקה שלי!
התחלתי לעשות מהלכים שמעולם לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות קודם, אי-פעם:
שיווק, בניית אתר, כתיבת פוסטים מתאימים וכו'!
מי היה מאמין…!
אני מעזה כיום לחשוף בפניכם חלקים לא פשוטים מסיפור חיי , וגם זה חדש אצלי, כדי לספר,
שיש דרך להשתחרר מהאפקטים של הטראומות!
מהניסיון הרב שלי, כשטראומה משתחררת, אין דרך לדעת בדיוק איך זה יבוא לידי ביטוי בחיים,
אבל!
פתאום מגלים יכולות, כישורים וכוחות שלא ידענו שהיו בנו!
אין דרך לתאר את חווית השחרור… את החופש שנפתח אז בפנים,
את ההרגשה המופלאה שמרגישים כשפתאום זה פשוט לעשות דברים שלא יכולנו לעשות קודם..!
בכל פעם מחדש זה מדהים ומרגש אותי לגלות איך משפיע שחרור יסודי מטראומה על בני האדם!
מוגש באהבה
אליאור
תמונת הפספורט
משדה התעופה ציריך, שוויץ.
