יש אנשים שהחיבור איתם

מצמית אותך לאט….. לאט…

זה קורה בעדינות.. כמעט בלי להרגיש.. 

זה מתחיל בהערות קטנות,

מתקנים ו'מדייקים' את מה שאת אומרת.

שוללים את דעתך בטון דעתני ונוקשה

ומדי פעם, לפתע פתאום,

'יורים' בך ביקורת על מי שאת.

אט אט.. כמעט בלי שתרגישי..

כמו בסרט 'צוללת צהובה'

חייך,  מתחילים לקבל כתמים אפרפרים..

אזורים-אזורים הולכים ומתפשטים של התרוקנות-חיים..

עד שאת מתעוררת..

מתנערת..

מביטה סביבך ורואה את האין

כמו אז.. בימים רחוקים אפלים..

או אז עולה הכאב שמבשר לך

שמתחת למרחבי האפור

פועמים חיים!

• צוללת צהובה – סרט של 'החיפושיות' The Beatles 1969