כמה היה לי קשה לומר 'לא' ליקרים לי..
הסכמתי לתת ולתת ולעשות עוד ועוד… אפילו על חשבוני..!
גם במצבים שבהם אני שילמתי מחיר כבד על כך..
היה עוד יותר קשה לסיים קשר שכבר מזמן לא היה לי טוב בו..
סיוט.
היה לי יותר קל לסבול בקשר, מאשר לחשוב על לגרום סבל (כביכול) למישהו אחר..
פחדתי שאמירת 'לא' שלי תגרום סבל רב..
פחדתי שאם אומר שאני לא רוצה להמשיך בקשר.. הוא/היא יסבלו קשה..
ככה הסתובבתי בעולם לאורך שנים ארוכות..
אבל את מי אני בעצם השליתי..?
עד כמה אני באמת עזרתי למישהו, כשאני עצמי סבלתי מנתינת-היתר שלי..?
עד כמה באמת הייתי שם נוכחת כשאני סבלתי מעצם הקשר איתו/איתה?
לימים, התחלתי לשאול את עצמי שאלות:
מי היא זאת שם בתוכי, שלמדה ככה לאיין (מלשון 'אין') את עצמה לטובת אחרים?
מי היא זאת בתוכי שכך התרגלה למחוק את הרצונות שלה והצרכים כדי לטובת אחרים?
התחלתי לקרוא ספרי עזרה עצמית שהיו בהישג-ידי, הלכתי לטיפול,
והתחלתי בריפוי אותם פצעים רגשיים שגרמו לי להיות בריצוי תמידי מול העולם..
צעד-צעד התחלתי לגלות את את הילדה הפנימית שלי
שככה גרסו-שחקו-מחקו בשיטתיות שכזאת..
ומרגע שראיתי אותה אני..
מרגע שנתתי לה מקום.. ומרגע שיכולתי לשמוע אותה ופשוט להיות אתה
או אז נוצר הריפוי!
יש כלים עמוקים ופשוטים לעשות זאת!
והדרך היא יפה
והדרך היא קסומה
והיא עוברת דרך הרגש – אל ההחלמה